ביטוח מנהלים הוא מוצר פנסיוני שהתפתח כאן מלפני עשרות שנים ועד סוף 2012 נשען על מיתוג חזק ביותר, בזכות מקדם הקצבה המובטח שבו (פוליסה שהיא חוזה משפטי) ובזכות שמו "ביטוח מנהלים".

המקדם המובטח בביטוח מנהלים במסלול קצבה אפשר לסוכני הביטוח למכור אותו כמוצר אטרקטיבי מאוד ביחס לקרן פנסיה שאין בה מקדם מובטח, דבר שאפשר להרוויח בגין מוצר זה וגם היום הרבה מאוד כסף לחברות הביטוח ולסוכני הביטוח.

כל זה היה עד סוף 2012, שכן בשנת 2013 משרד האוצר ביטל את המקדם המובטח בביטוחי מנהלים למבוטחים מתחת לגיל 60, כך שכיום אין לביטוח מנהלים יתרון ואף להיפך שכן דמי הניהול בו גבוהים ביחס לקרן פנסיה וקופות גמל אחרות.

 

מעטים מודעים לכספים הרבים שנצברו לטובתם בביטוחי מנהלים לאורך השנים ועל כן, מי שאינו מתייעץ עם יועץ בלתי תלוי עלול להמשיך לשלם סכומים גבוהים לשווא!!

 

מהו ביטוח מנהלים?

ביטוח מנהלים, קרן פנסיה וקופת גמל הם שלושה מוצרי חיסכון ארוך טווח שונים שנכללים, עפ"י תקנות מס הכנסה, תחת ההגדרה הגנרית של "קופת גמל".

כדי להבין את הפיצול של קופות הגמל לשלושת המוצרים, ואת ההבדלים ביניהם, יש להבין את האבולוציה שחלה במהלך השנים בתחום הפנסיוני:

בעשורים הראשונים של מדינת ישראל, ניתן היה לחלק את העובדים לשלושה סקטורים שונים:

  • סקטור "ציבורי" – עובדי המדינה שלהם הייתה פנסיה תקציבית
  • סקטור "הסתדרות" – עובדי תעשיה וגופים ממוסדים שהתאגדו תחת הסתדרות העובדים, שלהם הייתה פנסיה באחת מקרנות הפנסיה הוותיקות.
  • סקטור "פרטי"בעלי עסקים עצמאיים, שהפרישו לקופות הגמל שהיו בחזקת הבנקים שלהם (עד ועדת בכר בשנת 2006), הפרישו באופן עצמאי בכל סוף שנה, וכן גם נפתחו ביטוחי מנהלים.

בנוסף לכך חשוב להבין כי עד שנות ה-90, הבורסה בישראל לא הייתה מפותחת ורוב ההשקעות היו במסגרת אג"ח (אגרות חוב) ממשלתיות. כלומר – באותם ימים, במקום להשקיע את הכסף בבורסה (כפי שקורה היום), המדינה היא זו שקנתה את הכסף מהגופים הפנסיונים ובתמורה לכך הבטיחה להם ריבית קבועה של כ-6-5 אחוזים.

היתרון מבחינת הציבור היה ברור, שכן הכסף שלו לא הושקע בבורסה ועל כן לא היה בסיכון והריבית הייתה מובטחת. למדינה לעומת זאת, הסידור הזה, שהוציא מהמשוואה את כוחות השוק, היה פחות טוב ועל כן החליטו במשרד האוצר להפסיק באופן הדרגתי את הנפקת האג"ח. בשנות ה-90 הופסקה הנפקת האג"ח לחברות הביטוח ובשנת 85 הופסקה הנפקת האג"ח גם לקופות הגמל.

 

סוגי ביטוחי המנהלים

בשנת 2008, ניתן היה לבחור בין מסלול הוני שבסופו מקבלים את כל הכסף שהצטבר כסכום חד פעמי, ובין מסלול קצבתי שבסופו מקבלים את הכסף שהצטבר כקצבה חודשית – המוצרים הראשונים שנמכרו תחת המעטפת של "ביטוח מנהלים", היו פוליסות קלאסיות:

(1) 'פוליסות מסוג מעורב' – פוליסה הונית בעלת תשואה מובטחת של 4% ריאלית נטו.

(2) 'פוליסת מסוג גמלה' – פוליסה קצבתית בעלת תשואה מובטחת של 4.25% ריאלית.

 

החיסרון של ביטוח מנהלים מסוג פוליסות קלאסיות "מעורב" ו"גמלא"

פוליסות אלה הן קשיחות בהפרשות אליהן, ברגע שהן נפתחו ונקבע השכר/הפרמיה בפוליסה, לא היה ניתן לבצע הגדלות באותה פוליסה, וכל גידול שכר/פרמיה גרם לפתיחת פוליסה חדשה.

מסיבה זו שני סוגי הפוליסות האלה (המכונות "פוליסות קלאסיות") היו פוליסות קשיחות, שבהן לא ניתן היה לבצע שינויים לאורך השנים ומה שהוגדר בעת הפתיחה שלהן הוא שהיה עד הסוף.

קשיחותן של הפוליסות הקלאסיות היוותה גם את החיסרון שלהן, שכן לא ניתן היה לעדכן אותן בכל פעם שחל גידול בשכר ועל כן, היה צורך לפתוח פוליסת ביטוח מנהלים חדשה – מה שיצר מצב שבו לחלק מהמבוטחים היו עשרות פוליסות של ביטוח מנהלים.

כאמור, ביולי 2001 הופסק שיווקן של פוליסות אלו לפי הנחיות המחלקה לפיקוח שוק ההון במשרד האוצר.

 

הפגיעה בביטוח מנהלים מסוג פוליסת גמלה

בשונה מפוליסת מעורב שבסופה מקבלים את הכסף כסכום חד פעמי (הוני), בסופה של פוליסת גמלה המבוטח מקבל את הכסף כקצבה חודשית שהגובה שלה נגזר מחלוקת הסכום שהצטבר ב"מקדם המובטח" (שמתבסס על הערכה של מספר החודשים שנקבע על בסיס תחולת החיים שאדם צפוי להחיות, נתונים שנלקחו מהלמ"ס והריבית המובטחת בפוליסה).

במהלך השנים, לאור העלייה בתוחלת החיים ושינוי התשואה המובטחת ללא מבוטחת וריבית רעיונית נמוכה יותר מקדמי הקצבה, השתנה משמעותית, המקדם המובטח בשנות ה-80 היה 137, בשנות ה-90 עלה ל-157, מיולי 2001 ועד 2012 היה המקדם המובטח כ-200 (כל המקדמים מתייחסים לגברים בגיל 67, במסלול ברירת מחדל בביטוח המנהלים) ובשנת 2013 בוטל לחלוטין המקדם המובטח (לבני 59 ומטה)!

 

גובה המקדם משפיע על קצבת הזקנה מהביטוח המנהלים

יש לכך משמעות מרחיקת לכת מבחינת החיסכון, שכן הקצבה החודשית שאותה יקבל המבוטח עבור מיליון שקלים (לדוגמה) שהופקדה בפוליסת גמלה בשנות ה-80, תהיה כ-7,300 שקלים, לעומת כ-5,000 שקלים בלבד שיקבל כקצבה בעבור אותו סכום מפוליסת גמלה שנפתחה ביולי 2001 – הבדל משמעותי ש"חותך" את הקצבה בכמעט חצי!!!

המקדם המובטח (המכנה) הנמוך יחסית והריבית המובטחת, היוו את היתרון הגדול ביותר של תוכנית החיסכון הזו, אך בשנת 2012 ביטל כאמור האוצר את המקדם המובטח – מה שייתר כמעט לחלוטין את המוצר הזה.

 

התיקון של 'פוליסת עדיף'

בשנות ה-80 השיקו חברות הביטוח פוליסות מסוג 'עדיף' שהיו הרבה יותר ידידותיות לעומת פוליסות הקלאסיות, תפעולית ואדמיניסטרטיבית. בפוליסת מסוג עדיף היה מקדם קצבה זהה לפוליסות הקלאסיות מסוג קצבה, רק שבניגוד אליהן מדובר בפוליסה גמישה (ולא קשיחה), שאותה ניתן היה לעדכן עם כל גידול בשכר.

הגמישות של פוליסת עדיף הפכה אותה לפופולארית מאוד והיא הפוליסה שרווחה עד סוף שנת 2003 בקרב הציבור הרחב.

 

העלויות הסמויות ש"חתכו" את החיסכון

המיתוג היוקרתי של ביטוח המנהלים והמקדם המובטח (המכנה), הסיחו את תשומת לבם של המבוטחים מהחלק החשוב – המונה – שכולל למעשה את כל רכיבי הביטוח, דמי הביטוח והעלויות הסמויות.

דמי ניהול מתשואה

בפוליסות מבטיחות תשואה, לא יכלו חברות הביטוח להרוויח מדמי ניהול על התשואה (מכיוון שהיא הייתה מובטחת), אך אל דאגה… את הרווחים שלהם הרוויחו מהפער בין התשואה המובטחת שאותה קיבלו מהאוצר לתשואה המובטחת שאותה מכרו בריבית נמוכה יותר למבוטחים.

 

דמי ניהול בפוליסות משתתפות ברווחים

את דמי הניהול השוטפים הרוויחו חברות הביטוח מרכיב ביטוח החיים היסודי – רכיב ביטוחי שבו "מוסתרים" דמי הניהול מהשוטף, מבלי שהמבוטח בפוליסה ידע כמה דמי ניהול מהשוטף נגבים ממנו באמת בכל חודש.

 

רכיבי הביטוח

יש לזכור כי ביטוח מנהלים, בדומה לכל קופות הגמל, הוא למעשה סל מוצרים ("בנדל") שמכיל בתוכו רכיב של חיסכון ורכיב ביטוחי כגון אבדן כושר עבודה וביטוח חיים – מוצרים ביטוחיים שניתן לרכוש גם בנפרד, לרוב בעלות זולה משמעותית מעלות הסל הכולל.

 

רפורמת השקיפות

בשנת 2004 כחלק מהדרישה הרגולטורית לשקיפות, הן מבחינת תנאי הפוליסה והן מבחינת דמי הניהול (שהיו עד אז סמויים מן העין), החליט משרד האוצר שהפוליסות החדשות יהיו שקופות יותר למבוטח בתנאי הפוליסה לרבות דמי ניהול ועלויות הביטוח בהן.

בעקבות הרפורמה יכול כל מבוטח לדעת כמה דמי ניהול הוא משלם, מהי העלות של כל אחד מרכיבי הביטוח וכו' – מה שכמובן פתח את השוק ואפשר למבוטחים לנהל משא ומתן ולשלם עשרות אחוזים פחות על דמי הניהול מהשוטף.

 

איך כל זה קשור ל"היעלמות" של הכסף שלכם?

עד שנת 2000 ביטוח מנהלים 'עדיף' היה במסלול קצבה. בשנת 2000 לחלק מחוק ההסדרים שקבע כמה כללים חשובים:

  1. שבעת ההפקדה יש להחליט האם וכמה כספים מופנים לתוכנית הונית וכמה לתוכנית קצבתית
  2. הגדיר תקרות לחלק ההוני ולחלק הקצבתי (עד שנת 2003 עמדה התקרה על כ-10,000 שקלים ומשנת 2004 ירדה לכ-7,000 שקלים, כאשר בד"כ הרובד הראשון הלך לפוליסה הונית)
  3. מי שהפקיד כספים בביטוח מנהלים קצבתי עד דצמבר 1999 יכול בעת משיכת הכספים למשוך את כספים אלה בהגיעו לגיל פרישה כסכום חד פעמי (למרות שהופקדו לקצבה).

ב-2008 בעקבות תיקון 3,  כל התוכניות ההוניות מאותה שנה וצפונה הפכו שוב להיות קצבתיות כך שפוליסות  ההוניות שאליהן הופקדו כספים משנת 2000 עד 2007, שמרו על צבעם הכספי כהוני ומשנת 2008 הפקדות החדשות בהן נצבעו כקצבתיות.

כיום יש עשרות מיליארדים שיושבים בביטוח מנהלים הוניים עם דמי ניהול גבוהים, שאין להם יתרון בכך שהם "יושבים" בביטוח מנהלים. ניתן לניידם לקופות גמל ולחסוך מאות מיליוני שקלים בשנה בסה"כ לחוסכים ולחסוך בין מאות שקלים לאלפי שקלים בשנה בהתאם לצבירות שיש לו בביטוח מנהלים מסוג הוני ועד גיל פרישה לחסוך עשרות אלפי שקלים בדמי ניהול.

הפתרון – לנייד את הכסף לקופת גמל ולחסוך בכך הרבה מאוד כסף!!

זה המקום להזכיר כי בעקבות חוק הניוד שנחקק בשנת 2009– ניתן לנייד כספים מביטוחי מנהלים הוניים לקופות גמל ללא קנסות. האוצר דאג שניתן יהיה לנוע במרחב הפנסיוני ממקום למקום באופן יעיל ומהיר, דבר שהגביר את התחרות בשוק קופות הגמל, נעשה יותר תחרותי והאפשרות לנייד גרמו להורדת דמי הניהול בהן.

 

מה חשוב לדעת לפני שמניידים ביטוח מנהלים לקופת גמל?

כאמור, כל מי ששיש לו פוליסות הוניות במסגרת ביטוח מנהלים צריך לשקול את ניוד הכספים לקופת גמל, מה שיכול לחסוך לו הרבה מאוד כסף על דמי ניהול (עד אלפי שקלים בשנה).

עם זאת חשוב לבחון את הניוד בצורה מושכלת, תוך תכנון מס ולאחר ייעוץ עם יועץ פנסיוני בלתי תלוי שמתמחה במיסוי פנסיוני שתפקידו לבחון את כל הפרמטרים לרבות הצרכים האישיים של המבוטח – האם הוא רוצה את הכסף כקצבה או כסכום חד פעמי, למתי הוא צריך את הכסף, כמה פוליסות ביטוחי מנהלים יש לו וכו', לצד התוכניות של בתי ההשקעות השונים, התשואות שלהם לאורך השנים, דמי הניהול ועוד.

רק לאחר שבוחנים את כל הפרמטרים ומנהלים משא ומתן עם חברות ההשקעות, ניתן לקבל החלטה מושכלת ונכונה באשר לניוד הכספים מביטוחי המנהלים לקופות גמל.

 

לסיכום,

השינויים שחלו במהלך השנים בתחום הביטוח הפנסיוני ייתרו כמעט לחלוטין את ביטוחי המנהלים שהופקו משנת 2013, וכיום אין להם כמעט יתרון על פני התוכניות הפנסיוניות האחרות. לכן, ועל מנת לחסוך בתשלום מיותר של דמי ניהול יקרים – חשוב מאוד להתייעץ עם יועץ בלתי תלוי ולבחון את האפשרות של ניוד הכספים שכבר הופקדו בעבר בביטוחי מנהלים לקופות גמל אחרות.