ה"תקלות" שעולות הרבה כסף למבוטחים בקרנות הפנסיה הוותיקות

אומרים שהכל היה פשוט יותר פעם – היתה לנו טלוויזיה שחור לבן עם ערוץ אחד, לחם שחור, לבן וגבינה 9% – וזה נכון גם לגבי קרנות הפנסיה…

בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, שוק העבודה הפרטי היה מצומצם מאוד והרוב הגדול של אזרחי המדינה הצעירה הועסקו באמצעות הסקטור הציבורי שהשתייך אז למדינה ולהסתדרות העובדים הכללית, שהתנהלה בזמנו כסוג של 'מדינה בתוך מדינת ישראל'.

גם כל הנושא הפנסיוני התנהל אז באופן שונה מהיום: במסגרת המדינה (לעובדי המדינה) הייתה פנסיה תקציבית ובמסגרת ההסתדרות הייתה פנסיה צוברת (הקרויה כיום "פנסיה ותיקה גרעונית").

שתי סוגי הפנסיות דמו זו לזו באופן החישוב של שיעור הקצבה הסופי (70% שיעור קצבה לאחר 35 שנות עבודה), והשוני ביניהן היה הן באופן החישוב ביציאה לפנסיה והן בעצם ההפרשות השוטפות לפנסיה – בפנסיה תקציבית העובד לא נדרש להפריש ממשכורתו בכל חודש ועם היציאה לפנסיה קיבל עד70% משכרו האחרון, בעוד שבקרנות הפנסיה ההסתדרותיות העובד נדרש להפריש ממשכורתו.

איך מחושב שיעור הקצבה החודשית של הפנסיה התקציבית?
חישוב גובה הקצבה החודשית בפנסיה התקציבית, נקבע על פי חישוב זכאות של 2% מגובה השכר הקובע (המשכורת האחרונה), בעבור כל שנת עבודה ועד לתקרה בגובה של 70% מהשכר (35 שנות עבודה).

כך לדוגמה: כאשר אדם שעבד 35 שנה ובחודש העבודה האחרון שלו הרוויח 10,000 שקלים, יגיע לגיל הזכאות לפרישה – תחושב קצבת פנסיית הזקנה שלו לפי 200 שקלים (2% מתוך 10,000) X 35 (מספר השנים שעבד), והקצבה החודשית שלו במקרה הזה, תעמוד על 7000 שקלים (שהם 70% מגובה השכר).

אם אותו אדם עבד 34 שנה – גובה קצבת הזקנה שלו תעמוד על 6800 שקלים, אך אם עבד 36 שנה – גובה קצבת הזקנה שלו עדיין תעמוד על 7000 שקלים (שכן 70% זכאות הם המקסימום האפשרי).

קרנות פנסיה ותיקות
במקביל למעסיק הגדול (המדינה) פעלה כאמור באותה תקופה steroidi anabolizzanti prima e dopo גם ההסתדרות הכללית, שאיגדה תחתיה את העובדים הסקטוריאליים והתנהלה כמעין "מדינה בתוך מדינה". היו לה בנק, קופ"ח, מפעלים וקרנות פנסיה שנקראו גם 'קרנות פנסיה הסתדרותיות' ששויכו לסקטורים השונים במשק, כך לדוגמה: לתעשייה – השתייכה מבטחים הוותיקה, לעובדי ההסתדרות, קופ"ח כללית ובנק פועלים – השתייכה קג"מ (קרן הגמלאות המרכזית) וכך הלאה.

ההסתדרות אימצה אליה את מודל הפנסיה של עובדי המדינה, אך בניגוד לפנסיה התקציבית שבה לא היו הפרשות שוטפות, בקרנות הפנסיה הוותיקות (של ההסתדרות), העובדים והמעסיקים הם אלו שהפרישו את ההפרשות הפנסיוניות לקרנות ההסתדרות השונות, בהתאם לסקטור שאליו השתייכו.

בתחילה גובה ההפרשות היה נמוך מאוד, פחות מ-10% בסה"כ (עובד ומעסיק), אך עם הזמן והעליה בתוחלת החיים שמשמעותה היא שיש לשלם קצבת זקנה למשך זמן רב יותר, החלו להיווצר גירעונות בקופות הפנסיה השונות.
בתגובה העלו קרנות הפנסיה בהדרגה את גובה ההפרשות – בשנות ה-70 המוקדמות עלה גובה ההפרשות ל-16% ובהמשך הגיע ל-17.5% (6% פיצויים, 6% תגמולי מעסיק ו-5.5% תגמולי עובד).

בשנת 2003, כחלק מרפורמה גדולה בכלכלה הישראלית שקבע שר האוצר דאז בנימין נתניהו, נעשו מספר שינויים משמעותיים:

• הועלה גיל הפרישה – לגברים מגיל 65 ל-67, ולנשים מגיל 60 ל-62.
• הולאמו הקרנות ההסתדרותיות (בשל גרעון אקטוארי של 140 מיליארד שקלים במונחי 2003).
• הועלו הפרשות דמי הגמולים מ-17.5% ל-20.5% (6% פיצויים, 7.5% תגמולי מעסיק ו-7% תגמולי עובד).
• הוטל מס – בעת קבלת הפנסיה, מוטלת על פנסיית הזקנה סוג של מס בצורה של דמי ניהול על סך 1.75% מגובה פנסיית הזקנה. אם לדוגמה פנסיית הזקנה הצפויה היא 10,000 שקלים, אז בפועל יקבל הפנסיונר 9,825 שקלים.

איך מחושב שיעור הקצבה החודשית בקרנות הפנסיה הוותיקות?
בדומה לפנסיה תקציבית, גם בקרנות הפנסיה הוותיקות מצטברים לעובד 2% זכאות על כל שנת עבודה (ועד למקסימום של 70%), אך ההבדל הוא בהגדרת השכר הקובע.

בפנסיה תקציבית השכר הקובע הוא כאמור השכר שהתקבל בחודש העבודה האחרון. בקרנות פנסיה ותיקות לעומת זאת, שיטת חישוב השכר הקובע מורכבת יותר ונחלקת לשני סוגים: קרן פנסיה בשיטת הממוצעים (מקפת וקג"מ) וקרן פנסיה בשיטת שלוש השנים האחרונות (מבטחים הוותיקה).

איך עובדת שיטת הממוצעים
קרנות הפנסיה הוותיקות מקפת וקג"מ מחשבות את השכר הקובע על פי שיטת הממוצעים, שנחשבת לשיטה נכונה והוגנת כלפי העמית וקרן הפנסיה, היות שהיא משקפת את גובה השכר שהרוויח העובד במשך כל תקופת עבודתו.

בשיטה זו, כל חודש עבודה, מחושב היחס בין השכר שהרוויח העובד באותו חודש לשכר הממוצע במשק באותו חודש. כדי לקבוע את גובה קצבת הזקנה של עובד שמחליט לפרוש לפנסיה – מחשבים את ממוצע היחסים שהתקבלו לאורך כל שנות העבודה, ואת היחס (הממוצע) שמתקבל מכפילים בשכר הממוצע במשק.

שיטת שלוש השנים האחרונות
קרנות הפנסיה האחרות ובהן מבטחים הוותיקה (קרן הפנסיה הוותיקה הגדולה ביותר שבה מבוטחים כ-50% מכלל העובדים), מחשבות את השכר הקובע על פי שיטת שלוש השנים האחרונות. שיטה שבה השכר הקובע הוא ממוצע השכר שהרוויח העובד בשלוש שנות העבודה האחרונות לפני פרישתו לפנסיה, כך היה עד ספטמבר 2003.

בשנת 2003, כחלק מהרפורמה בקרנות הפנסיה הוותיקות ההסתדרותיות איחדו את התקנונים לתקנון אחיד, הגבילו את גידול השכר בקרנות בשיטת 3 שנים אחרונות ל2% בכל שנה, והכניסו את שיטת הממוצעים לחישוב של הקרנות שהיו בשיטת 3 שנים אחרונות החל מאוקטובר 2003.
לדוגמה: אם לעובד היו 240 חודשים עד ספטמבר 2003, ובפרישתו יש לו 420 חודשים – השכר הקובע שלו יהיה ממוצע של שכר קובע בשיטת 3 שנים (עם הגבלת גידול שכר של 2% כל שנה משנת 2003) ושכר קובע בשיטת הממוצעים – כל שיטה תתרום 50% משלה לשכר הקובע המשותף לשתי השיטות.

ה"אותיות הקטנות" של פנסיית מבטחים הוותיקה
בעקבות החלטת האוצר ב-2003, הפכה שיטת חישוב גובה הקצבה של מבטחים הוותיקה למסורבלת ויצרה לא מעט עיוותים, שרובם הגדול נובע מחוסר המודעות של המבוטחים ל"אותיות הקטנות" ולאפשרויות למקסם את הפנסיה במבטחים הוותיקה ובשאר הקרנות בשיטת שלוש שנים אחרונות ובפרישה לקבל פנסיית זקנה גבוהה יותר.

כדי להמחיש לכם במה מדובר, ריכזתי עבורכם כמה דברים שחשוב לקחת בחשבון וכמה דוגמאות לטעויות נפוצות (ומצערות) של עמיתים בקרנות הפנסיה הוותיקות:

היקף המשרה
בסקטורים רבים כדוגמת מורים ורופאים, מקובל לעבוד בהיקפי משרה שונים.
לא רבים מודעים לכך שלחלקיות המשרה המוגדרת בתלוש השכר, יש משמעות גדולה בכל הקשור לשיטת חישוב קצבת הזקנה של מבטחים הוותיקה, שכן השכר הקובע מחושב גם בשקלול חלקיות המשרה. כך למשל שכרו הקובע של עובד בחצי משרה שהרוויח 10,000 שקלים לחודש, יחושב לפי 10,000 X 50% = 5000 שקלים!

הקפאת הפרשות פנסיוניות
סכום קצבת הזקנה המרבי, בקרנות הפנסיה הוותיקות מוגבל כאמור ל-70% מהשכר הקובע – מה שמוביל רבים מהעמיתים בקרנות הוותיקות לחשוב (בטעות) שעם הגעתם למכסת 70 האחוזים, כדאי להם להפסיק להפריש כספים לחיסכון הפנסיוני.

בפועל זוהי אינה בהכרח ההחלטה הנכונה ביותר, ובמקרים רבים משתלם יותר להמשיך להפריש.

הסיבה לכך נעוצה בשיטת שלושת השנים האחרונות שכן כל עוד השכר הקובע יכול להשתנות, הרי שקצבת הפנסיה תושפע מכך לטוב או לרע. כך לדוגמה: אדם הגיע ל-70% זכאות כשהשכר הקובע שלו עומד על 10,000 שקלים, אך הובטחה לו העלאה של 1000 שקלים במשכורת. במקרה הזה, מכיוון שלשכר הקובע שלו יש פוטנציאל לגדול בעד 2% לשנה – הרי שאם ימשיך להפריש במשך 5 שנים, פנסיית הזקנה שלו עשויה לעלות ב-10% כך שפנסייה של 7,000 ₪ תעלה ל-7,700 ₪.

לעומתו (דוגמה ממקרה אמיתי), אדם שהשכר הקובע שלו עמד על 25,000 שקלים בחודש והגיע ל-64% זכאות, עבר לעבוד אצל מעסיק אחר ושכרו החדש עמד על 21,000 שקלים.
כעבור שלוש שנים שבהם המשיך להפריש לקרן הפנסיה של מבטחים הוותיקה, הגיע למכסת 70 אחוזי הזכאות שלו וגילה לצערו הרב שקצבת הפנסיה שלו קטנה ב-1,500 שקלים לחודש (!) וגם הפסד של כ 180,000 שקלים (!) לו היה מפריש את הפרמיה החודשית לתוכנית חדשה למשך 36 חודשים. במקרה הזה ההפסד מוערך בכחצי מליון שקלים.
אם הוא היה מתייעץ עם מומחה בקרנות הוותיקות יכול היה להימנע מתקלה זו, שכן אותו עובד היה צריך להשלים את ההפרשה לשכר שהיה לו במקום עבודה הקודם, או להקפיא את מבטחים הוותיקה ולהפריש משכרו החדש לקרן פנסיה חדשה.

המשך עבודה של נשים לאחר גיל הזכאות
בעידן המודרני נשים רבות בוחרות להמשיך לעבוד גם לאחר שהגיעו לגיל הזכאות לפרישה (62), מבלי שהן מודעות לכך שהן עלולות להפסיד סכומי כסף גדולים אם תמשכנה את החברות בקרן הפנסיה הוותיקה.

הסיבה העיקרית לכך היא שמצד אחד, נשים שהגיעו לגיל הזכאות לפרישה יכולות להתחיל לקבל את קצבת הזקנה שלהן, אך מצד שני נשים שממשיכות להפריש לאחר הגעתן לגיל הזכאות מקבלות תוספת של 3% בכל שנה במקום 2% לשנה בהנחה שהן לא הגיעו עדיין ל 70% שיעור קצבה.

לכן כאשר באים לבחון האם כדאי להמשיך להפריש לחיסכון הפנסיוני לאחר ההגעה לגיל הזכאות, חשוב לקחת בחשבון את כל הנתונים האינדיבידואליים ובהתאם אליהם לראות איפה נמצאת נקודת האיזון העתידית בין הרווח שיתקבל אם ממשיכים להפריש (עד שמגיעים ל-70%) לרווח שיתקבל אם לוקחים את קצבת הפנסיה הקיימת.

לצורך הדוגמה נבחן את נקודת האיזון של אישה בת 62 שצברה 66% זכאות (נותרו לה שנה ושלושה חודשים כדי להגיע לזכאות המקסימלית של 70%) ושהשכר הקובע שלה הוא 10,000 שקלים:

• • אם אותה אישה תבחר להתחיל לקבל מיד את קצבת הפנסיה שלה – היא תקבל כ 6,600 שקלים בחודש (שהם 99,000 ₪ שקלים למשך שנה ושלושה חודשים).
  • אם היא תבחר להמשיך להפריש כדי להגיע ל-70% הזכאות שלה – היא אמנם "תפסיד" את 99,000 השקלים, אך הקצבה שלה תהיה גבוהה יותר ותעמוד על 7,280 שקלים (70% זכאות).

כדי להחליט מהו המסלול הנכון עבורה ביותר, יש לבחון את הרווח בטווח הארוך, בהתייחס לתוחלת החיים הממוצעת לאישה בישראל (84 נכון לשנת 2021). במקרה שלה נקודת האיזון צפויה להיות אחרי גיל 100.

רצף זכויות
גורם משמעותי נוסף שחשוב לבחון בעת תכנון פרישה, הוא רצף הזכויות.
באופן טבעי, ישנם מצבי שבו עובד מסוים עובר בין הסקטורים – ניתן לראות זאת בעיקר בקרב עובדי הוראה שעוברים מבי"ס יסודי (הסתדרות המורים שהיא סקטור של המדינה) לבי"ס תיכון (ארגון המורים שהוא סקטור נפרד) – וכתוצאה מכך השתנה גם המוצר הפנסיוני שלהם (מפנסיה תקציבית למבטחים הוותיקה).

כדי למנוע פגיעה בזכויותיהם של עובדים אלו החליטה הממשלה ליצור "רצף זכויות", ולאפשר לעובדים לעבור בין מקומות עבודה מבלי שיאבדו את הזכויות שנצברו לזכותם בקרן הפנסיה הקודמת.

הבעיה שנוצרה בעקבות המהלך (המבורך) הזה, היא שאדם שלא יבקש באופן יזום להפסיק את רצף הזכויות שלו – לא יוכל לצבור למעלה מ-70% זכאות, גם אם עבד בשתי עבודות והגיע בפוטנציאל ל-100% זכאות.

תוסיפו על זה את הקיטום (מגבלת גובה השכר) ואת היבטי המיסוי והרי לכם כי המשמעות הכלכלית של חוסר תכנון פרישה נכון על ידי יועץ פנסיוני שמכיר היטב את התחום – היא הפסד של מאות אלפי שקלים!

לכן, אם אתם מבוטחים באחת מקרנות הפנסיה הוותיקות – בין אם הגעתם ל-70% זכאות או שאתם קרובים לשם – מומלץ מאוד להגיע לייעוץ פנסיוני על מנת לבחון האם כדאי להקפיא את ההפרשות הפנסיוניות, האם כדאי להמשיך אותן ואיך.