אנחנו עובדים במשך רוב שנות חיינו, ובכל חודש מפקידים חלק מהשכר שלנו לטובת קרן פנסיה, בידיעה מרגיעה שיום יבוא ועם הגיענו לגיל פרישה נוכל לנצל את החיסכון שצברנו כדי להמשיך לחיות (ולהזדקן) בכבוד.

אין עוררין על כך שקצבת פנסיה היא דבר מבורך, אבל מה שרבים מאיתנו לא לוקחים בחשבון, זה שלמרות שאנחנו כבר לא עובדים – מס הכנסה מתייחס לקצבת הפנסיה החודשית שלנו כמעט כאל משכורת לכל דבר ועניין ולכן, עלינו לשלם מס גם על הכסף שנצבר לנו בחיסכון הפנסיוני.

היות שהסכום הצבור בקרן הפנסיה הוא סכום גבוה (שעומד בד"כ על מיליוני שקלים), והיות שגובה התשלום למס הכנסה מחושב באופן יחסי לשכר ולמדרגות המס – הרי שתכנון פרישה נכון שכולל בתוכו גם ייעוץ פנסיוני בפרישה ומיסוי פנסיוני, תוך היכרות מעמיקה עם אפשרויות החיסכון במס שנובעות מתיקון 190 לפקודת מס הכנסה – הוא כמעט בגדר חובה, בעיקר לכל מי שאינו מעוניין "לתרום" כספים מיותרים לקופת מס הכנסה.

 

מהו תיקון 190 ולמה הוא משמעותי כל כך מבחינת תשלום המס?
'תיקון 190 לפקודת מס הכנסה' הוא למעשה "שם קוד בירוקרטי" המתייחס לשינויים הרבים (והחיוביים) שנעשו בחוק בשנת 2012, בכל הקשור לתחומי המיסוי על החיסכון הפנסיוני – שינויים שמטרתם היתה להיטיב עם הפורשים לגמלאות ולתקן את העיוותים שנוצרו בעקבות ההחלטה שהתקבלה בשנת 2008, לבטל את החיסכון ההוני (שהיה פטור ממס) לטובת חיסכון פנסיה קצבתית (שחייבת במס).

 

הרקע לתיקון 190
כדי שתוכלו להבין טוב יותר את ההשפעה הגדולה שיש לתיקון 190 על הפנסיה שלכם, הנה הסבר קצר ופשוט על מה שהיה לפני שתיקון 190 נכנס לתוקפו:

הכסף שאנחנו מפרישים לפנסיה בכל חודש מחולק בין רכיב תגמולים לרכיב פיצויים (שניהם היום מופרשים לקצבה.

עד 2008 ניתן היה להפקיד את חלק מההפרשות הפנסיוניות בתוכנית חיסכון במסלול הוני – תוכנית שאפשרה למי שפורש לפנסיה, למשוך "בבת אחת" את כל הסכום הצבור ברכיב התגמולים, מבלי לשלם עליו מס.

עם השנים והעלייה בתוחלת החיים הבינה המדינה שהמסלול ההוני מסכן את עתיד הגמלאים, שכן אין דרך להבטיח שהגמלאי ידע לחלק נכון את הסכום הגדול שקיבל, כך שעלול להיווצר מצב שכל החיסכון "יתבזבז" בטרם עת והגמלאי יוותר חסר כל וייפול כ"נטל" על המדינה.

כדי למנוע זאת, הוחלט בשנת 2008 לבטל את האפשרות לחסוך לפנסיה במסלול הוני ונקבע שמאותו שלב, החיסכון המיועד לפנסיה, יהיה במסלול קצבתי בלבד, דבר שיבטיח לגמלאי קצבה חודשית. במעמד זה קבעה המדינה כי במידה שהחוסך יהיה מעוניין למשוך חלק מקצבה שלו כסכום חד פעמי – גובה הקצבה החודשית המינימלית הדרושה לו, לא תפחת מ-4,418 שקלים (נכון לשנת 2018). עמית שקצבת הזקנה שלו גבוהה מקצבת הפנסיה המינימלית הנדרשת, יוכל לבחור למשוך את יתרת הסכום באופן חד פעמי (באמצעות היוון קצבה).

על פניו החלטה נבונה, אבל… כך נוצר מצב שכסף שהיה לכאורה פטור ממס (עד 2008) מעצם היותו חיסכון הוני, הפך להיות עם פוטנציאל לחבות מס – פוטנציאל שנבע מהאפשרות "לשחק" עם הטבות המס ולבחור האם לנצל את הטבת המס על הפיצויים (משיכה חד פעמית), או לוותר על ההטבה של הפיצויים ו"להעביר" אותה אל הקצבה.

המדינה יצרה עיוות בשנת 2008, בכך שביטלה את החסכון ההוני, בשנת 2012 המדינה תקינה את עיוות זה באמצעות תיקון 190 שבא למעשה לתקן את העוול שנגרם כתוצאה מהפיכת כל הכספים ההוניים לקצבתיים משנת 2008 וצפונה.

 

מה חידש תיקון 190?
תיקון 190 לפקודת מס הכנסה הוא תיקון רחב שכולל בתוכו סעיפים שונים, שכל אחד מהם הוא נושא מורכב וחשוב בפני עצמו, אך המשותפת לכולם היא העובדה שכל הסעיפים מגדירים הטבות שונות שניצולן כראוי יאפשר חיסכון במס הכנסה של הרבה מאוד כסף!

 

אופן חישוב הטבות המס על פנסיית הזקנה
השינוי המהותי ביותר שנקבע בתיקון 190 נוגע לאופן חישוב הטבות המס על פנסיית הזקנה, שמושפע גם מתיקון הנוסחה וגם מהעלאת שיעור הקצבה המזכה, ומיד אסביר:

באופן כללי התשלום למס הכנסה מחושב ע"פ מדרגות מס שנקבעות על ידי רשות המיסים בכל תחילת שנה. בעקבות רפורמת 2008 והמעבר מחיסכון הוני לחיסכון קצבתי, נוצר כאמור מצב שבו הכסף שעבר לחיסכון קצבתי הפך להיות חייב במס ואילו הכסף שנותר בחיסכון ההוני (התגמולים) נותר פטור ממס.

 

בהקשר זה הגדיר האוצר נוסחה חדשה לחישוב הפטורים על הפיצויים, שיעור הקצבה המזכה, היוון הקצבה המזכה וחישוב הפטור על הקצבה המזכה, כאשר גובה ה"קצבה מזכה" לא השתנה ועומד על 8,380 שקלים (נכון לשנת 2018).

  • עד תיקון 190:
    אם העמית משך את הפיצויים שלו לפחות 15 שנה לפני שפרש לפנסיה – הוא זכאי לפטור מלא על הקצבה המזכה.
  • אם העמית משך את הפיצויים שלו בטווח של עד 5 שנים לפני שפרש לפנסיה – הוא אינו זכאי כלל לפטור על הקצבה המזכה.
  • אם העמית משך את הפיצויים שלו בטווח של 15-6שנים לפני שפרש לפנסיה – הוא זכאי להטבת מס של 10% על כל שנה שנותרה עד לפרישה: 8,380 X 35% X מספר השנים שנשארו לו עד לפרישה (בין 6 ל 15) X 10.

המשמעות בפועל הייתה שכל משיכה מכספי הפיצויים בטווח ה-15 שנה לפני הפרישה, פגעה משמעותית בהטבת המס על קצבת הזקנה (פגיעה הכספית הייתה גבוהה יותר ככל קצבת הזקנה הייתה גבוהה יותר, בגלל המס השולי הגבוה יותר).

 

  1. השינוי בתיקון 190
    תיקון 190 שינה למעשה ארבעה פרמטרים בחישוב המס:
    הגדלת שיעור הקצבה המזכה – תיקון 190 הגדיל בהדרגתיות את שיעור הקצבה המזכה מ-35% ל-67% (גידול שיגיע לשיאו בשנת 2025). שיעור הקצבה המזכה נכון ל-2018 עומד על 49%.
  2. הארכת תקופת חישוב הטבה ל-32 שנה (במקום 15 שנה) – כדי לא לפגוע בדור הביניים שמשך את כספי הפיצויים 15 שנה לפני הפרישה הוחלט להתייחס אליהם כאילו עמדו בסף המינימום של 32 שנה.
  3. מאחר שהחיסכון ההוני בוטל, החליט האוצר לאפשר למי שיש לו קצבת זקנת מינימום (4,418 לשנת 2018), להוון (למשוך באופן חד פעמי) את הכספים שמעל קצבת המינימום לפי נוסחת החישוב: 49% X 8,380 (שיעור הקצבה המזכה) X 180 (מספר החודשים שהופך את הפטור על הקצבה להיוון).
    סכום היוון הקצבה גדל גם הוא: כיום ניתן להוון כ-740 אלף שקלים ללא מס(!) ובשנת 2025, ניתן יהיה להוון מיליון שקלים ללא מס.
  4. עד תיקון 190, היה צריך להחליט הפורש בזמן הפרישה, האם לקחת את הטבות המס על קצבה מוכרת או על קצבה מזכה. לאחר התיקון 190, הפכו הטבות מס להיות גם וגם על קצבה מזכה וקצבה מוכרת (ברוב המוצרים הפנסיונים).
  • אם העמית משך את הפיצויים שלו לפחות 15 שנה לפני גיל הזכאות או משיכת הפנסיה (לפי המאוחר מבין השניים) – ראו בו כאילו המתין 32 שנה.
  • אם העמית משך את הפיצויים שלו בטווח של פחות מ-15 שנים לפני שפרש לפנסיה או שמשך את הפנסיה – הוא יהיה זכאי להטבת מס מופחתת משמעותית, ביחס למי שמשך פיצויים 15 שנה ומעלה ממועד הפרישה או משיכת הפנסיה

 

אופן חישוב הטבת המס על משיכה בהיוון של פנסיית הזקנה
בנוסף לאפשרות לקבל את הטבת המס חודש בחודשו, מעניק תיקון 190 הטבת מס גם למי שבוחר למשוך באופן חד פעמית את יתרתו (מעבר לסכום קצבת הפנסיה המינימלית הקבועה) באמצעות היוון.
חישוב הקצבה המזכה בהיוון יתבצע לפי הנוסחה: 8,380 X 49% X 180 (הערכה של חודשי החיים לפי תוחלת החיים הממוצעת) = 739,116 שקלים.

 

"החזר מס רטרואקטיבי"
סעיף זה של תיקון 190 מפשט משמעותית את האפשרות "להתקזז" בעת הפרישה על המס שכבר שולם בעת ההפקדה.

במהלך השנים מופרשים כספים לחסכון פנסיוני (ביטוח מנהלים, קרן הפנסיה וקופות גמל) גם מצד העובד וגם מצד המעסיק, כאשר עובדים בעלי שכר גבוה יחסי משלמים מס על הפקדות המעסיק וההפקדות שלהם הן מרכיב הנטו, כך שבעת הפרישה הם זכאים לא לשלם מס על חלק מתגמולי הפנסיה שלהם (שהרי כבר שילמו עליו בעבר). ככל שהחיסכון גדול יותר יתכן מאוד שיש כספים בחסכון שאינם חייבים במס, בגלל ששולם בגינם מס בעת ההפקדה, או שהופקדו מכספי העובד מרכיב הנטו שלו בהפקדה.

כדי להימנע מתשלום מס כפול לגיל פרישה לבדוק באמצעות יועץ פנסיה מומחה במיסוי את הכספים שנצברו בביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה חדשות וקופות גמל, כדי להוכיח למס הכנסה שחלק מהכספים כבר חויבו במס ולדרוש שיפחיתו את הכספים הקצבתיים מחישוב הטבות המס שמגיעות לו – תהליך מסורבל שגרם לרבים "לוותר" על התיאום הנדרש.

בעקבות תיקון 190, בכדי לממש את הטבות המס- יש לאסוף טפסי 106 (טופס שמקבלים ממקום העבודה בסוף הרבעון הראשון) ודו"חות שנתיים (משנת 2012) של חברות הביטוח, קרנות פנסיה חדשות וקופות גמל, שבהם מופיע כל המידע ובאמצעותם ניתן יהיה לחשב את הפטור על החיסכון שקיים שבגינו שולם כבר מס בעת ההפקדה. לצורך מימוש הטבות המס יש להגיש לפקיד השומה את טפסי 106 ואת הדו"חות השנתיים שנשמרו משנת 2012, עם חישוב ופירוט הכספים שבגינם צריך לחלץ מהחיסכון ולא לשלם מס – סכומים שעשויים להגיע למאות אלפי שקלים!

 

אפשרות העברת החיסכון ליורשים
אפשרות נוספת לחיסכון משמעותי במס כתוצאה מתיקון 190 היא האפשרות להוריש את הסכום שנצבר בקופת הגמל. הטבה זו מהווה יתרון משמעותי במיוחד לגמלאים שזכאים לקבל קצבת זקנה גבוהה, כך שמשיכה של יתרת הסכום תהיה חייבת במס. במקרה כזה מאפשר התיקון להעביר את החיסכון "המיותר" ליורשים , שיוכלו למשוך אותו בפטור מלא ממס.
בנוסף נקבע כי במקרה של מות העמית לפני הגיעו לגיל 75 – הסכום שנצבר לו יעבור ליורשיו, מבלי שיחויבו עליו מס רווחי הון.

 

מס מופחת על רווחי הון
על מנת לעודד חיסכון קצבתי, קבע משרד האוצר שכל מי שיפקיד כסף בקופת גמל לפי תיקון 190 ישלם מס של 15% על הרווח הנומינלי (רווח ברוטו, כלומר ללא קשר למדד), במקום לשלם מס של 25% על הרווח הריאלי (רווח נטו לאחר קיזוז המדד) בתוכניות חיסכון אחרות שאינן מוגדרות תחת תיקון 190 (כגון ניהול תיק השקעות).

היות שאנחנו נמצאים כיום בתקופה שבה אין אינפלציה (המדד נע בין 0% ל-2%) והיות שנקודת האיזון בחישוב הרווח בין המסלולים עומדת על 4% אינפלציה, הרי שחיסכון במסלול בנומינלי שמציע תיקון 190 הוא המסלול המשתלם יותר.

 

הטבות מס לבעלי שליטה
תיקון 190 היטיב גם בעלי השליטה, שעד 2012 נאלצו לבחור אם לנצל את הטבות המס על הפיצויים או על התגמולים (בעת ההפקדה), כאשר הסכום המזכה המקסימלי עמד על 12,230 שקלים (נכון לשנת 2018). נוצר מצב שבו לבעלי שליטה היה משתלם יותר להפריש רק לתגמולים מאחר שאת הפיצויים (במידת הצורך) בעל השליטה היה משלם לעצמו בסיום עבודה.

תיקון 190 השווה את תנאי הטבות המס של בעלי השליטה לתנאי הטבות המס של השכירים ובכך למעשה ביטל את הצורך של בעל השליטה לבחור בין הפקדה לתגמולים ובין הפקדה לפיצויים. שינוי שמאפשר לבעל שליטה לחסוך בכל חודש כ-3000 שקלים.

לסיום אגלה לכם סוד לא סודי בכלל: מס הכנסה תפקידו לגבות מיסים ולא להחזיר מיסים, אם לא תעשו תכנון פרישה נכון באמצעות איש מקצוע שמומחה במיסוי פנסיוני ומכיר את המוצרים הפנסיונים – חלק ניכר מכספי הפנסיה שלכם יתווסף למיליארדי השקלים שכבר "נתרמו" על ידי טובי האזרחים, שלא ניצלו את הטבות המס המגיעות להם על פנסיית הזקנה.